ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה :)

האמת שעכשיו אחרי שפרסמתי פוסט ביום וחצי נראה לי פשוט בהרבה לעשות את הדברים ככה ונראה לי שבמצב הזה נישאר J

אז.. יום רביעי..? 27-06,

בבוקר הלכתי למרפאה, להראות לרופאה את הבוהן שלי, וקיבלתי חבישה ורודה להחריד.. J

בהדרכת הרופס (הייתה לי אחת כל יום השבוע.. וגם כשלא הייתה לי עשיתי אחת בתור טובה לאנשי הרופס J) היינו האנה ואני עם הקבוצה של לי (בחורה מתוקה מתוקה מתוקה מהמשלחת, שכולה שיגעוגית ואנרגיות ואני אוהבת אותה מאוד J) הקבוצה שלה הייתה הכי מקסימה בעולם, קבוצה של שמונה בנות שמחוברות אחת לשניה ואוהבות אחת את השניה ברמה אחרת.. J כיף לראות! הן ניסו הכל, תמכו אחת בשניה בכל מה שהן עשו, איזה כיף היה לעבוד איתן!

לי גם ניסתה את הכל, כי היה זמן, והבנות עזרו לה להתגבר על הפחד וכיוונו אותה על קיר הטיפוס, ונהנו יחד איתה J

מי חד אבחנה ויכול להגיד לי מה לא בסדר בתמונה הזאת??

כשחזרתי לארוחת צהריים עם הבנות שלי, מאדיסון הגיעה אליי עם שתי ידיים על הפה ודמעות בעיניים, שניה אחרכך הידיים שלה כבר הגירו קיא..! איכס!!!! במאמצי נפש שאין לי מושג מאיפה הוצאתי, הובלתי אותה מהר לשירותים, חיכיתי לה שתסיים להקיא, עזרתי לה לשטוף פנים ואת הבגדים שלה (פשוט להוריד מהם את הקיא) ובעיקר- לא הקאתי בעצמי!! הייתי ממש קרובה כמה פעמים, אבל הצלחתי לא! J והלכתי איתה למרפאה בזמן שהCO שלי (ג'ן) הביאה לה בגדים להחלפה, והיא החליפה איתי "משמרת" עליה כדי שאני אוכל ללכת לאכול.. אבל יאי! תקרית ראשונה עם חניכה שמקיאה ואני בסדר! J הידד!

בארוחת הצהריים הזו סיסי (אריאל) איבדה שתי שיניים (היא תלשה אותן או משהו?!?!), וגם גיליתי מהאנה שהייתה או-די בשלישי בלילה ש7 מתוך שבע הבנות שלנו בכו בלילה L בו זמנית.. L נראה לי שזה פשוט תפס מומנטום של דרישה לצומי, כי חלק מהן פשוט בכו על דברים הזויים כמו "אני מתגעגעת לקיבוץ באדי שלי..!" אחרי ארוחת הצהריים ג'וד ואליסון (היונט הד והאסיסטנט יוניט הד של בונים) באו לדבר עם הקבוצה..  כנראה שחלק מהן בכו כי האחרות לא התנהגו אליהן יפה (וכנראה שם התחיל גל הבכי), אז ג'וד ואליסון דיברו איתן על כמה חשוב להיות נעימות אחת כלפי השניה, גם אם הן לא החברות הכי טובות אחת של השניה...

אז בצהריים הייתה לנו עוד פגישת משלחת לעבודה על הריקוד, ואחריה השעה החופשית שלי, שנוצלה כולה לגריסה.. (לפחות הבאתי את האייפון ושמעתי ספר בינתיים J) המשכנו בשגרת היום הרגילה; הכנות לארוחת ערב, ארוחת ערב, סונג סשן, הייתי צריכה למלא ולהגיש ברביעי את טופס ההעדפות שלי לסשן השני, שלקח לי המון המון זמן, פשוט כי אין לי העדפה ברורה.. שיבחרו מה שיהיה הכי טוב בשבילי לטעמם.. אבל בכל זאת צריך למלא והם בכל זאת ישתמשו בזה.. בלעכס. הסתדרתי בסוף אבל זה היה קצת מעיק :\

פעולת הערב של הבנות ברביעי הייתה.. ZOO! איזה כיף! יש שם סוסים, אפרוחים, כלבלבים, עיזים ושאר חימדונים!! J וכרגיל, עוד לפני שהשמש שוקעת, משכיבים את הבנות לישון ולילה טוב J

טבילה יומית במרפאה, ומשם להכנות לערב ישראל! J עיצבנו שולחנות, דור-טל ותומר החליטו להאשים אותי בכל דבר, שזה פשוט לצעוק "אטי!!!" כל פעם שמשהו משתבש, כתבנו סטטוסים (הנושא שלנו לערב ישראל זה טיים ליין כמו בפייסבוק, וכל התחנות זה שלבים בחייו של ישראלי - ילדות, צבא, אחרי צבא, לימודים באוניברסיטה, שוק וכו'), היו לכמה מהאנשים שגיאות כתיב מצחיקות  (NINE DAYS OF FAN), הכנו שבלונות לריסוס חולצות, שמענו ברקע גלגלצ, אסי וגורי,  עשינו צחוקים והיה מגניב J...

דניאל פ. ואדם (אחד האמריקאים שאחראי בין היתר על לוגיסטיקה ועזר לנו :))

ירדן

דורטל

מכינים חומוס ושאר דברים טעימים :):)

רוזי גם עוזרת לנו להכין דברים טעימים :)

שי, רן ודניאל :)

מקשטים את כל חדר האוכל...

דורטל ותומר.. :)

רן חגיגי במיוחד :)

שבלונות לריסוס חולצות.. :)

צפנת והשבלונות.. :)

סטטוסים..!

חמישי 28-06-12

בגלל שלא הייתה לי קבוצת רופס בבוקר, שון אדם ומייק נתנו לי ללכת ולגרוס בבוקר, וכטובה ב11 עזרתי להם להדריך קבוצה של סגנים שלא היה להם מספיק אנשי צוות בשביל להדריך.. אני שמחה שיוצא לנו לעבוד ככה בכיף.. J יש לי את ה"בוסים" הכי טובים במחנה ;)

לצערי, ההדרכה הנוספת עד אחת גרמה לזה שהפסדתי את ארוחת הצהריים עם הבנות, את שעת ניקיון ואת רוב הפעולה שהייתה אחרי זה במקום מנוחה.. מה שכן, חזרתי לחדר ריק, ועל המיטה שלי הייתה חבילה גדולה גדולה, שאפילו לא ידעתי שאמורה להגיע, פשוט ישבה שם וחיכתה לי, בתוכה היו מלא דברים טעימים ונעימים, עם ריח של בית, וכמה דברים שגם הגיעו עם שיערות חתול עליהם.. ;) היו גם מכתבים נעימים נעימים ומרגשים, שקראתי לי שוב ושוב.. מזל שלא היה אף אחד בחדר, כי כל המכתבים האלה העלו לי הרבה יותר מסתם לחלוחית.. רק שתדעו לכם שריגשתם אותי מאוד ושאני אוהבת אתכם ומתגעגעת!

כלכך התלהבתי מכל הדברים שקיבלתי, שלבשתי את כ-ל מה שיכולתי עליי- את החולצה והנעליים לבשתי, את הקופיפית שלי לקחתי איתי והראיתי לכולם בצעקות "קיבלתי חבילה מהבית!!!!!!" אין ספק שזה עשה לי את היום J

חזרתי לאיפה שהבנתי שהבנות שלי היו (ובסוף רק חלקן היו באמת שם) והייתי איתן שם, הלכתי איתן לשחייה החופשית, ומשם בשעה החופשית שלי כרגיללללל הכנות לערב ישראל! אז דוד ואני לקחנו את הקופסא הענקית (!!!) שהשגתי מאחד מעובדי האחזקה של המחנה,(סיפור מצחיק, שמו בספרדית – SUNOVIO, שם מבדר לדוברי הספרדית שבקהל, כי בתרגום ישיר זה קצת נשמע כמו "החבר שלך") מילינו את הקופסא בגריסה, לקחנו את כל הדברים שאנחנו צריכים לתחנה שלנו (נרות למשחק של להכניס נר לבקבוק, ממתקים ל-למצוא ממתק בקופסת גריסה (רצינו קמח, אבל לא רצינו להחליף קערת קמח על כל חניך שתוקע את הראש שלו שם...-שזה החוק של המחנה), הכנו מיליון חבילות עוברות, וכמובן שהבאתי גם כמה שיגעוגי ופטישים.. J לצערי, הייתי עסוקה מכדי לצלם, אבל נראה לי שתסלחו לי.. J

קופסא בגודל שלי :P

בארוחת ערב דאגנו שכל החניכים ילבשו כחול לבן, חדר האוכל כבר היה מקושט, הכל נראה קצת כמו יום העצמאות עם מבטא אמריקאי כבד.. ;) בסוף הארוחה עשינו ריקוד פתיחה של המשלחת לערב ישראל, כל החניכים ראו סרטון שהכינו מבעוד מועד בזמן שרובנו או כולנו הלכנו להכין את התחנות שלנו ולסדר הכל במקום לפני שהחניכים באים לשם..

בתור "ראש התחנה" אני חייבת להגיד שהיה בלאגן מטורף. אבל ממש. יצאתי צרודה ומתוסכלת בסוף הערב, אבל מצב רוחי השתפר בהרבה כשהבנתי שהחניכים ממש ממש נהנו.. לכו תדעו, אולי בשנה הבאה הם ישחקו דג מלוח.. J הייתה כתובת אש מגניבה שעשה רון, הצופה שלנו,  ואני העדפתי להפסיד תמורת כוס תה מגעיל אבל חם.. ;) לפחות יש תמונות, ואפשר להגיד בסוף שערב ישראל היה הצלחה מרובה. J הידד!

שישי, היום האחרון שלנו לעדכון זה.. L J? עצוב או שמח? 29-06-12

בגלל שבשישי אין רופס, בבוקר הלכתי לאומנות עם הבנות (בונים B נמצאים כלכך מעט זמן בחנה (10 ימים) שהם לא בוחרים לעצמם פעילויות להיות בהן, הם פשוט עוברים כל יום פעילות אחרת מבין הפעילויות שהמחנה מציע..) והן הכינו יצירה שמתארת את מעגל חייו של צמח.. חמוד J. בגלל שבשבת הייתה תחרות הכשרונות של כל המחנה, אבל אף אחד מהבנות שלנו לא התקבלה- עשינו להן תחרות כשרונות פנים קבוצתית.. הן מאוד נהנו, אנחנו מאוד נהננו, ובכללי- כיף J

תחרות כשרונות.. :)

טליה וסופיה

סיסי, מאדיסון ומאדי (הבת של אחת האחיות שעשתה חלק מהפעילויות איתנו וחלק עם קבוצות אחרות..)

אייברי וסיסי :)

רוקדים ביחד.. :)

משם הדברים הלכו בשגרה הקבועה- ארוחת צהריים, הכנות לשבת, מפגש משלחת (כרגיל לא שיא הכיף, אנחנו פשוט חבורה רועשת מדי..) משם לארוחת ערב, טליתות מעל החניכים לפני הקידוש (אבא- זה מנהג רפורמי או שזה מקובל בכל מקום...?) קידוש כרגיל עשיתי עם לירן, רציתי להראות לכם את כל ברכת המזון (ובנוסח שבת, לא סתם ;)), סתם כי אני אוהבת בסתר את כל התנועות והדפיקות על השולחן (כמדריכה אני לא יכולה ממש לתמוך בזה, כי זה מוביל את החניכים לזלזל בברכת המזון..)

הלכנו לתפילות של שישי בבית הכנסת, בונים הולכים לישון עוד לפני ה"ISRAELI DANCING" (ג'סיקה, נולדתי לשלום, לזוז ושאר שירים שהם לא באמת ישראליים אבל נחשבים לצורך הריקוד)- פשוט לא נתפס לי שהם הולכים לישון ב8 וחצי.. אימא/אבא/שרוני/גילוש- אני הייתי נרדמת ב8 וחצי כשעוד אור בחוץ כשהייתי בת 7-8 (עולה לכיתה ב'/ג')??

ארוחת ערב

טליתות

ג'ן :)

חנה :)

ברכת המזון.. :)

דניאל, אני, פז, תומר, קרן, שני ושני :)

שני קרן ואני :)

הבנות שלי :) מימין לשמאל- אבי, סופיה, קאלי, מאדיסון, מאדיסון, האנה, אייברי, סיסי, טובה וטליה :)

סונג סשן :)

תפילה בבית הכנסת..

והשקיעות היפות של המחנה :):)

לפני השינה החלטתי לפנק את החניכות שלי ולתת להן "עונג של שבת" – שוקולד עם סוכריות קופצות מהארץ J אדירה או לא אדירה?? JJ הסברנו להן מה הולך ואיך הדברים קורים בשבת במחנה, ושלחנו אותן לישון... בערך בזמן הזה טובה טרחה להודיע לנו שיש לה כינים (אויש- ואני אנצל את ההזדמנות הזו להגיד כמה האמריקאים האלו הזויים- משום מה הם מפחדים מכינים ונהיים היסטריים כשלמישהו יש כינים ברמות לא הגיוניות..! כאילו, אני מבינה, זה מגעיל- אבל לאיזה ילד לא היו כינים אפילו פעם אחת בחיים?? אז מסתבר שלחצי מהסגל האמריקאי לא היו כינים אף פעם וזה נורא מרגש אותם.. WIERDOS...

 בכל מקרה, היינו צריכות לקחת אותה למרפאה, שם עשו לה בדיקה, לקחתי את כל הדברים שלה למרפאה לכביסה, שמתי לה מצעים חדשים, ואחרי ניקוי ראש יסודי וחפיפה עם מיליון חומרים שונים (מטורפים כבר אמרתי??)  היא חזרה לקאבין והלכה לישון.. הייתי או די בלילה, ודווקא היה ממש כיף- דיברתי מול הקאבין כמעט כל הזמן של האו-די עם לירן ואנדרו, וכשהם הלכו ג'ן חזרה לקאבין, מה שהשאיר אותי עם שעה שבה נתנו לי להיכנס למרפאה ולנצל חדר ריק לאינטרנט – ווהו J אימא שדיברה איתי רוב הזמן הזה מאד שמחה מהסיטואציה, אני בטוחה J

יאללה חברים, נתראה בפוסט הבא..?