עכשיו אני.. לומדת לעוף..פורשת כנפיים.. :)

טוב, זו אזהרה מראש- זה פוסט א-ר-ו-ך! אמנם זה פוסט על שלושה ימים, אבל בשלושת הימים האלה עשיתי כלכך הרבה דברים כיפיים ומגניבים- שאני מרגישה צורך לעדכן אתכם, גם אם זה אומר שתיאלצו לראות למעלה מ100 תמונות :)

אז.. שלישי בצהריים, אחרי שכל העולם ואחותו כבר עזבו, קיבלנו אוטו מחברת ההשכרה ויצאנו קרן, אור, רון,תומר, שני נועם ואני למסע מגניב לאללה שידוע גם בתור INTERSESSION 12 , או בקיצור- IS12!

באנו במצברוח מרומם

בגישה נכונה לנהיגה (אגב, אימא- מסתבר שאני לא יכולה לנהוג במכוניות שכורות כי אני עוד לא בת 21, אז את יכולה לישון בשקט, וכמוך גם תושבי טקסס באשר הם ;))

ובתחושה טובה שהולך להיות מגניב אעש :)

נסענו דרומה בערך שעתיים, ובטנותינו כבר מקרקרות בתחינה לאוכל (וזה אחרי במבה, ביסלי ולמגעילים שבינינו- M&M מנטה.. איכס..)
אז מצאנו איזה מקום של אוכל.. ובהחלטה ספונטנית אמרנו שתאילנדי זה טוב :)

והיה טוב! טעים טעים!

עברנו בסופר לקנות בירות, ושני מצאה משקאות לכל מצברוח, ששימחו אותה מאוד (תזכירו לי לקנות לה כאלה ליומולדת...)

בכישורי ההתמצאות מעולים של תומר (יהל"ם או לא יהל"ם??) מצאנו את המקום שחברינו אחראי הרופס (שון, אדם ומייק) ונספחיהם (עידו, סאם וריצ'ארד) עשו את הקאמפינג שלהם.. (לרפרנס- ההוראות שלנו היו- תיכנסו לאיזור של הקאמפינג, תיסעו ישר, בפניה הראשונה שאפשר ימינה תפנו ימינה. נשמע קל, נכון? עכשיו דמיינו כמה ק"מ טובים בין כל נקודה לרפרנס שלנו, ואת העובדה שהיינו צריכים לפנות שוב ימינה אחרי הימינה..- תומר, אתה אמנם לא קורא את זה, אבל בלעדיך באמת היינו ישנים באוטו.. :)

ירח מלא קיבל את פנינו, כשהגענו והתחלנו להתמקם, ועכשיו לחידה- כמה ישראלים יוצאי צבא צריך בשביל להקים אוהל לשישה אנשים..?

..??

מסתבר שהרבה יותר מדי.. (היינו שבעה בשביל להרכיב אוהל לשישה.. בסוף בכלל ישנו בו רק שלושה... לכו תבינו ;))

אז תכלס היה מגניב בלילה- עשינו תמונות מצחיקות

פגשנו חברים :)

יצאנו מכוערים.. :)

החברים שתו דברים מוזרים (מישהו שמע על בודהה-ביר?)

קרן החליטה לנהוג כאלכוהוליסטית.. ;)

ואני הייתי שיכורה מבלי לשתות (אנטיביוטיקה, זוכרים..? אז בגלל שעוד באותו בוקר לקחתי את הכדור האחרון העדפתי להימנע משתייה :))

בכללי פשוט דיברנו על מיליון דברים במיליון שיחות שונות, כל פעם נושא אחר עם מישהו אחר- אף אחד לא השתכר באמת, כולם פשוט נהנו להיות עם חברים, שון ועידו הקימו בין שני עצים רצועה שהמשחק הוא ללכת עליה יציב (מאוד מאוד קשה!!), ואיפשהו לקראת השעה אחת וחצי ירדנו לשפת האגם שחנינו והקמנו את האוהל לידו, פרשנו שקי שינה ליד החוף (רון, קרן ואור הלכו לישון חצי שעה קודם באוהל), האמריקאים הלכו לשחייה לילית במים, ואיפשהו לקראת השעה 2 הלכנו כולנו לישון :)

אחרי שכל בוקר במחנה אני נאבקת עם עצמי לקום בשבע- חצי מהזמן זה לשווא, דווקא כשאין לי שום צורך להתעורר מוקדם, בשעה 7 וחמש דקות קמתי כמו גיבורה, בלי שעון ובלי שיגעון... יופי גאון.. ;)

אז צילמתי את כולם ישנים...

החלטתי להראות לכם איך נראה הנוף שאליו התעוררתי..

ולחזור לישון :)

קמנו כולנו בערך בשמונה, ליום רביעי, ה FORTH OF JULY, ויצאנו כולנו לשחיית בוקר מרעננת :)

התפנקנו בתמונות, פק"ל קפה, ותמונות במצלמה של מישהו אחר (כי הם חיים בפנטזיה אם הם חושבים שהמצלמה שלי מתקרבת קרוב יותר משלושה מטרים מהמים/ נוגעת באיזושהי צורה בחול... שיחלמו :P)

תמונת בנות על הבוקר (תשתדלו להתייחס להאם רזיתי/ לא רזיתי/ השמנתי ולא לצורה המזעזעת שהשיער שלי תפס וכולם חשבו שיהיה מצחיק לא להגיד לי..)

תמונה של כולם...

רק הישראלים :) (ותומר חרט בחול איזה שעה עם האולר שלו... חחח)

באיזור השעה תשע, התחלנו להתארגן, להתקפל ורצינו למצוא מקום טוב לארוחת בוקר וללכת לטפס.. :)

בעיה- מכשיר הניווט המעולה שלנו סימן לנו שאנחנו בתוך המים. אופס :)

עליתי לאוטו,

ובגלל שאני הכי מגניבה וכולם עושים מה שאני עושה...

כולם עלו לאוטו :)

חיפשנו ארוחת בוקר ונתקלנו בכמה דברים הזויים- ראינו מסעדה מקסיקנית עם טאקו-בוקר ב2 דולר (בואו נברח מהר בואו נברח מהר) שהמלצרים מאוד מאוד רצו שנשב, ועשו לנו פרצופים נעלבים משהו כשאמרנו שאנחנו צריכים לשקול את זה שוב.... (בואו נברח מהר בואו נברח מהר בואו נברח מהר!!)

או... את זה....

בסוף מצאנו מקום נעים ונחמד לאכול בו ארוחת בוקר, ולמרבה ההפתעה- כולם שם- אורחים ועובדים- לבשו כחול לבן ואדום..

קצת מאוחר ממה שרצינו, הגענו לאיזור שמטפסים בו.. (מה? לתוך אוויר השממה..? )

אז זהו, שבין השממה לנחל היפה שפה למטה- יש צוקים נהדרים לטיפוס :)

אז התחברנו לאווירת הטבע

ויצאנו לטיול באיזור בלי קליטה, לנסות למצוא את חברינו המטפסים :)

מגניב!! אבל לא אנחנו.. :P

בסוף בעזרת כישורי הניווט המעולים שלי (הליכה בדרך הכי ארוכה שאפשר מנקודת המוצא ליעד, אבל הגעה מוצלחת ליעד, אחרי שהגענו עד הנחל, הלכנו בצידו עשר דקות, עלינו לתוך היער, ירדנו חזרה לאיזור הנחל ועלינו חזרה לאיזור הצוק), מצאנו את החברים והתחלנו לטפס את הצוקים :)

גילינו ש-ל-שון יש שק טלק מגניב בעיצוב אישי,

ושאנשים גורמים לסלעים האלה להיראות קלים יותר לטיפוס ממה שהם באמת...

עשינו ביליי אחד לשני :)

וטיפסנו! :)

רוב הבנים התעקשו לטפס בלי חולצה...

וגם חלק מהבנות.. :)

תומר גרם לזה להיראות כאילו הוא עושה את זה כל יום בקלי קלות...

ואני..? אני גיליתי שאני לא עשויה מחמאה, אלא יש לי שרירים מגולפים בשיש! (אתם פשוט לא רואים אותם כי רק אנשים שמגולפים בשיש יכולים לראות את זה.. :)

ג'ון סוואן עושה לי ביליי :) (הוא בחור ממש מגניב, הוא סונג לידר במחנה (מאלו שמובילים את הסונג סשן), הוא מנגן בגיטרה, סקסופון, חליל צד ורבים וטובים, שר, ובכללי בחור מגניב :) הוא בא במיוחד כדי לטפס איתנו, ולמחרת גם צנח איתנו :) בחור טוב. ;)

קשה קשה- אבל ממלא סיפוק... הלוואי והיה לנו יותר זמן שם!!

קרן עייפה אך מרוצה.. :)

אדם ואני :)

נראה היה לי שיהיה לכם יותר מעניין אם אני אשים בעיקר תמונות שלי, אז....

חסכתי מכם את המכוערות, השארתי לכם את המהנות :)

הגעתי גבוה! :)

חבל שלא נשארנו יותר, אבל בתכלס' היינו ליד אוסטין, כשהמטרה שלנו לערב הייתה להגיע לסן אנטוניו... אז עם עוד שעתיים של נסיעה, באיזור שלוש ורבע כבר התקפלנו, והלכנו בדרך הנכונה חזרה לאוטו, בכל זאת דרך כל יופיי הטבע :)

צלמת מוכשרת או לא צלמת מוכשרת??

גופיה לא מחמיאה.. תזכירו לי לזרוק אותה :P

נעים!!


אני אוהבת את הילדה המטורפת הזאתתתתת (שני :))

אז יצאנו מהיער/ חורש, עלינו לאוטו ושמנו יעדינו לכיוון סן אנטוניו :) העדפנו לצאת מוקדם יותר מאשר להיתקע בפקקים, מה גם שקבענו מלון בטלפון.. בדרך פיצחנו גרעינים.. (אגב, כל החטיפים המתוארים בפוסט מלבד M&M מנטה הגועל נפש הזה הם בחסות משפחתי היקרה והאהובה שדואגת לי לאריזות אוכל גדולות מספיק בשביל שאוכל לחלוק עם כל העולם..:))

הגענו למלון.. שכרנו חדר של ארבעה לשישה אנשים (כי אנחנו קמצנים והם יקרנים), התקלחנו, התארגנו והתגנדרנו קלות... (שישה, אגב, כי נועם העדיפה לעזוב עם חברינו האמריקאים לאוסטין..)

אחלה עיר, סן אנטוניו.. יש להם את הנהר הזה שזורם להם באמצע העיר, והכל אצלם זורם כמו בנהר.. אם אוסטין היא שיא הלחץ והביקוש הבלתי פוסק לתשומת לב- סן אנטוניו היא האחות הקטנה והרגועה, שלא צריכה להוכיח כלום לאף אחד כדי לדעת שהיא שווה :)

אז הלכנו על הריבר..

הצטלמנו המון :)

פשוט כי כלכך יפה!!

או שלא יפה.. :P

או שכן יפה?? :):)

כולם ביחד :)

על הגשר.. :P (אני יודעת שלהרבה תמונות אין סיפור "על אמת", אבל זה בעיקר שידור האווירה.. לא מיהרנו יותר לשום מקום עכשיו כשיש לנו איפה לישון ולא נתקענו בשום פקק...

החלטנו להתפנק ולאכול בהארד רוק קאפה..

וגם לשתות.. :) (כי אם קנית שתיה קיבלת את הכוס בחינם!! וכי הם לא בדקו לנו תעודות זהות! וכי המרגריטה הזו נשמעה ממש אחלה.. וכי אם אני כבר 36 שעות בלי אנטיביוטיקה.. למה לא?? :)

תומר התחיל למאוס באווירת "בואו נצלם כל דבר" או לפחות "בואו נצלם עד שיגיע האוכל"..

עם מקרים בודדים של שיתוף פעולה... :)

אבל בסוף הגיע האוכל... והוא היה מעולההההה

:)

אחרי האוכל הסתובבנו לנו עוד קצת, ואז פגשנו חברים שהתארחו אצל אליסון ללילה ויצאנו לחגוג ביחד את הארבעה ביולי :)


לחבורה העליזה נוספו שני, זהרף הדר, מליסה, אליסון, צפנת, אור שדה ולירן,אבל זו תמונת בנות כי אנחנו יותר יפות :P



עוד תמונה של החברים, סתם כי אנחנו מצטלמים טוב ביחד :P

היינו בערך 40 דקות במסיבה כייפית, רקדנו, נהננו והחלטנו שכדאי לשמור אנרגיות לצניחה של מחר, אז פרשנו איש איש למקום לינתו.. :P חבל רק שהלכנו עשרים דקות בכיוון ההפוך והיינו צריכים לקחת מונית... חחח לא נורא, גם זו חוויה :)


לילה טוב סן אנטוניו!! :):)

אז... מכירים את זה שאתם רוצים לקום מוקדם, אבל כלכך מתרגשים מהיום שמצפה לכם שאתם קמים שעה קודם..?
אז זה מה שקרה לנו בחמישי, 05-07... :)

תכננו וקבענו לקום ב9, אבל בתכלס ב8 כבר היינו ערים כולנו :)  אז קמנו והתארגנו במהרה, לקחנו מאפינז ועוגיות מהמלון, והחלטנו שיש לנו מספיק זמן ללכת לאאוטלט בסן מרקוס, בדרך לצניחה :)

אז.. בוקר טוב טקסס!

שני עוד מנמנמת..

וגם תומר... חחחח פשוט נורא מצחיק אותי לעשות תמונות כאלו.. :P

מגיעים...

אני חייבת להגיד שזו שעה מנוצלת היטב ויקרה להחריד..!
אבל היי, מסתבר שירדתי כמה מידות במכנסיים מאז שאני פה.. :P

בדרך ראינו את החבורה של האוטו השני... והם מאוד שמחו לראות אותנו :)

אז.. היינו 17 אנשים מהמחנה שהיו מספיק לא שפויים כדי לקפוץ ממטוס תקין לחלוטין, ואני חייבת לציין שהיינו חבורה מבדרת..!

בעיקר כי רובנו נראינו כמו טלטאביז בחליפות שלנו.. :P

מתלהביייייםםםם

נרגשת לקראת הרגע הגדול..!

זוכרים את ג'ון סוואן? אז הוא השותף-מטוס שלי :)  היינו רק שנינו במטוס (עם המדריכים והצלמים) אז היה לנו נעים ומרווח :)

מסר לאומה:

רגע האמת..! :)

מתרגשת במטוס :)

עומדים לקפוץ...!@!##!@#$@$#

ו....

ווואואוואאוואואואווווואואואואואואואוווואואואואואואואואואואואוווווווווווווווווווווווווווווו

אואואואואואואואואואואואווווווווווואואואואווווווווווווואואואואואואוואואוווווווווווו

או יה :)

זה מצנחון קטן שנועד לייצב אותנו כדי שלא נתהפך מיליון פעם באוויר..

מתקרבים לצלמיקוס.. :)

מסתובבים באוויר

אני מטילה עליכם כישוף!!!

אה-הא! גדול! :)

שיגעוגי לאללה!! :)

ו.. פתחנו את המצנח :)

תכלס בקטע הזה נהיה שקט, הצלחנו לדבר, להינות מהנוף, הוא נתן לי לכוון אותנו במעגלים כל הדרך למטה, ואמר לי "אז.. ברוכה הבאה למשרד שלי..!" ::)

סיירנו לנו באוויר,  התפננו.. :)

ו.... נוחתים :)

חיבוק אחרון למדריך :)

ווהו!!!

החברים מתכוננים לחוויה שלהם.. :) (שני שנייה משמאל קפצה שלוש פעמים כי היא עושה את זה מקצועית ויש לה רישיון והיא עושה את זה לבד.. :)

חברים באוויר :)

אז..... מוכנים לוידאו..?? :):)
https://vimeo.com/45602159
תהנו!! :) (אם זה לא נותן קישור פשוט תעתיקו את זה לשורה למעלה של הדפדפן שלכם.. :)

אז בחמישי חזרנו למחנה, אחרי הריגוש האדיר שבצניחה חופשית, למשימה חשובה- ליצור השתלטות ישראלית בחדר הסגל ולהפוך אותו ל"זולה" אמיתית!
אז העפנו את כללללל הרהיטים, שמנו מיליון כריות על הריצפה, הטלוויזיה שידרה סרט ישראלי, הפכנו את התפריט של הזולה לתפריט עם אוכל ישראלי, שמנו מוזיקה ישראלית, בקיצור- חגיגה שהוכתרה בהצלחה מרובה! אנשים כלכך אהבו והתלהבו מהאוכל (שחבריי היקרים הכינו) ואפילו לואי בא ונהנה מאוד :)

כמובן שאני אחראית על משהו- אז השלטים בחסותי :)

או-יאאא!!

החברים במטבח :)

אלבינה ושני רושמות הזמנות :)

שקשוקה!

שווארמה וצ'יפס!

החברים עובדים במרץ במטבח! :) (ואני גונבת אוכל מכל הבא ליד :P)

ובסוף גם קיבלתי שניצלונים וצ'יפס :) ווהו!

קיצור חברים- הרפתקה של שלושה ימים הגיעה לסיום מגניב, מלא בכיף חיים ובחוויות.. מקווה שלא היה ארוך מדי ומצפה בקוצר רוח לתגובות!! :)

באהבה רבה- אני :)